משפחת ליאונרדי מייצרת חומץ בלסמי כבר יותר מ 150 שנה. החבית הישנה ביותר של המשפחה עדיין מאחסנת בתוכה את הזהב השחור הזה שטעמו מתקתק ובעל ארומה שקשה לתאר. מרגש לחשוב על חומץ שנכנס לחבית במאה ה 19 וניתן לטעום ממנו ב 2016!!
החווה של משפחת ליאונרדי ממוקמת באיטליה באזור Modena. רוב החומץ הבלסמי בעולם מיוצר באזור זה בגלל תנאי מזג האוויר. מעברים קיצוניים בין הקיץ החם לחורף הקר מאפשרים לענבים להגיע לשיא בשלות ורמות סוכר גבוהות. בנוסף מזג האוויר מיטיב עם תהליך היישון של החומץ. במהלך הקיץ החומץ עובר תהליך התססה מואץ ולאחר מכן נכנס ל”תרדמת” במהלך ימי החורף הקרים.
היופי והייחוד של חומץ בלסמי טמון בתהליך היישון. לכל משפחה מתכון ייחודי וסודי משלה. תנאי האחסון וסוגי החביות משפיעים מאוד על הטעם הסופי והארומה של החומץ. במשפחת ליאונרדי עושים שימוש בחביות שבעבר אחסנו יין והוסבו ליישון החומץ. ארומה של היין, שנספגה בחבית משפיעים על החומץ שמתיישן בתוכה.על כל חבית ניתן לראות פרטים על החומץ, גודל החבית, סוג העץ ומתי נכנס לחבית.
כאשר מטיילים בחווה, עוברים מחדר יישון אחד למשנהו ומרגישים שהזמן עמד מלכת. כל חדר נראה שונה בגודלו ובכמות החביות שבו. לכל חדר ניתנה תשומת לב שונה בהתאם לגיל הבלסמי. החדר החשוב ביותר בחווה נקרא the tresure room הוא מכיל חביות בנות 50 שנה ויותר ואפשר באמת להתייחס אליו כאוצר.
במהלך כל השנה נעשות בדיקות איכות של מרקם וטעם ע”י פראנצ’סקו המומחה המשפחתי. הבדיקה נעשית בשיטה המסורתית- מעבירים מעט חומץ לכלי זכוכית ובוחנים אותו לאורו של נר. כך ניתן ללמוד על הגוון והסמיכות של החומץ. לאחר מכן נעשית הטעימה.
באחד הביקורים שלנו בחווה יצא לנו לשוחח עם אם המשפחה. שאלנו אותה איזה חומץ היא הכי אוהבת היא אמרה ” אני אישית הכי אוהבת חומץ שמיושן 50 שנה אבל החיים האמיתיים זה לא חומץ כל כך יקר אלא חומץ בלסמי לסלט”.